Navjot Singh Sidhu: אופטימיסט או תת לאומן פרוכי?

בהינתן מוצא משותף וקווי דם, שפה והרגלים משותפים וזיקות תרבותיות, הפקיסטנים אינם מסוגלים להפריד את עצמם מהודו וליצור זהות נפרדת משלהם שיכולה לבסס את הלאומיות שלהם. כך גם הודים כמו סידהו שמתקשים לקבל פקיסטנים כחייזרים. זה מה שככל הנראה מהדהד ב''יכול להתייחס יותר לפקיסטנים''. ייתכן שסידהו קונן על החלוקה וקיווה שמתישהו הודו ופקיסטן יתאחדו ויחזרו לאומה אחת כמו תמיד במשך אלפי שנים.

''יכול להתחבר יותר עם פקיסטנים מאשר עם אנשים בטמיל נאדו'' אמר נביוט סינג סינגו, לשעבר קריקטר וכיום שר בממשלה ב הודו מצב של פונג׳אב לאחרונה לאחר קבלת פנים חמה פקיסטן במהלך השבעתו של אימראן חאן כראש ממשלת פקיסטן בה השתתף כאורח אישי של חאן. הוא דיבר על זיקה לקאסטות, דמיון בהרגלי אוכל ושפת דיבור כגורם האחראי לתחושת הקשר שלו לפקיסטן. אולי הוא התכוון לזיקה שלו לאנשים דוברי פנג'אבי ולתרבות שלהם בצד השני של הגבול, אבל הוא בהחלט עורר מחלוקת בהודו על הבעת חוסר היכולת שלו לתקשר עם חבריו ההודים בטמיל נאדו.

פרסומת

אומות מודרניות מבוססות על דת, גזע, שפה, מוצא אתני או אפילו אידיאולוגיה. זה אותו הדבר של אנשים שבדרך כלל יוצרים אומה. הודו היא מדינה מגוונת בכל הממדים הללו. במשך חלק גדול מההיסטוריה, גם הודו לא הייתה ישות פוליטית אחת אלא תמיד התקיימה כאומה אם כי בצורה תת-הכרתית בלב ובמוחם של האנשים. מבחינה היסטורית, הודו מעולם לא הגדירה את עצמה במונחים של זהות בין אנשים. מאתאיזם ועד סנטניזם, אפילו ההינדואיזם היה קונצרן של מערכות אמונות מגוונות וסותרות רבות. מעולם לא הייתה מערכת אמונה אחת שיכולה לקרב אנשים בצורת אומה.

ככל הנראה, הודו מעולם לא הייתה ארץ של מאמינים במערכת קודמת אחת. במקום זאת, האינדיאנים היו מחפשי אמת (טבע הקיום) ושחרור. בחיפוש אחר אמת וחופש או שחרור מסמסרה, אנשים מצאו אחדות שמאחדת באופן רופף את האנשים המגוונים. כנראה, זהו החוט המשותף הבלתי נראה שחיבר אינדיאנים יחד במשך אלפי שנים. יתכן, זהו מקור של 'כבוד לגיוון', המקור האולטימטיבי של הלאומיות ההודית. נראה שסידהו התגעגע להעריך זאת ועל כך עליו להתנצל ללא תנאי בפני אזרחיו מהדרום.

הלאומיות הפקיסטנית, לעומת זאת, מבוססת על ''זהות'' של הדת. מייסדי פקיסטן העלו רעיון שהמוסלמים בהודו יוצרים אומה נפרדת ותהליכים היסטוריים מובילים לחלוקה של הודו. זה חילק בסופו של דבר את המוסלמים ההודים לשלושה חלקים כאשר בהודו נותרה עדיין המספר הגדול ביותר של מוסלמים. הדת לא יכלה להחזיק את הפקיסטנים יחד ובנגלדש נוצרה ב-1971. הלאומיות הפקיסטנית כיום מוגדרת במונחים של אנטי-אינדיאניזם. אין דבר שיחזיק את הפקיסטנים יחד מלבד הרגש השלילי הזה של אנטי-אינדיאניזם.

בהינתן מוצא משותף וקווי דם, שפה והרגלים משותפים וזיקות תרבותיות, הפקיסטנים אינם מסוגלים להפריד את עצמם מהודו וליצור זהות נפרדת משלהם שיכולה לבסס את הלאום שלהם. כך גם הודים כמו סידהו שמתקשים לקבל פקיסטנים כחייזרים. זה מה שככל הנראה מהדהד ב''יכול להתייחס יותר לפקיסטנים''. ייתכן שסידהו קונן על החלוקה וקיווה שמתישהו הודו ופקיסטן יתאחדו ויחזרו לאומה אחת כמו תמיד במשך אלפי שנים. האם זה אפשרי? לפני מספר שנים, אני זוכר ששאלתי את השאלה הזו את אימראן חאן באחת הפגישות בבית צ'טהאם ותגובתו המיידית הייתה ''נלחמנו ארבע מלחמות עם הודו''. אז, לא עד שהנרטיבים והתפיסה של ההיסטוריה משני הצדדים מתכנסים. ההערה של סידהו וסרטי בוליווד כמו Bajrangi Bhaijaan עשויים להיות גורמים תורמים.

***

מחבר: Umesh Prasad
הכותב הוא בוגר בית הספר לכלכלה של לונדון ואקדמאי לשעבר בבריטניה.
הדעות והדעות המובעות באתר זה הן אך ורק של המחבר/ים ושל תורמים/ות אחרים, אם יש כאלה.

פרסומת

השאר תגובה

נא להזין את ההערה שלך!
נא להזין את השם שלך כאן

למען הביטחון, נדרש שימוש בשירות reCAPTCHA של גוגל הכפוף לגוגל מדיניות הפרטיות ו תנאי שימוש.

אני מסכים לתנאים אלה.