אהבה וכבוד הם היסודות של פולחן אבות, במיוחד בהינדואיזם. מאמינים שלמתים יש המשך קיום והם יכולים לספק הדרכה כדי להשפיע על גורלם של החיים.
העתיק הינדו תרגול של פולחן אבות על פני תקופה של 15 ימים שנצפו פעם בשנה על ידי הינדים נקרא 'פיטרי-פקשה' ('שבועיים של אבות') שבמהלכם אבות נזכרים, סוגדים ומבקשים את ברכתם.
במהלך תקופת הזיכרון הזו, הינדים ברחבי העולם משקפים את התרומות והקורבנות שהקריבו אבותיהם כדי שנוכל לחיות את חיינו כיום טוב יותר. גַם, תרבות, מסורות, ערכים והמורשת האלוהית שנקבעו על ידם כדי לגרום לנו לפרוח בחיינו ולהיות אינדיבידואלים טובים. הינדים מזמינים את נוכחותן של הנשמות שנפטרו, הם מחפשים הגנה על הנשמות שעזבו כעת ומתפללים למען הנשמות המגולמות לשלום ושלווה.
זה מבוסס על התפיסה השורשית של כתבי הקודש הוודיים, האומרת שכאשר אדם נולד, הוא/היא נולדים עם שלושה חובות. ראשית, חוב לאלוהים או לכוח העליון שנקרא 'דוורין'. שנית, חוב לקדושים הנקרא 'רישי-רין' וחוב שלישי להוריו ואבותיו הקרוי 'פיטרי-רין'. אלו הם חובות על חייו של האדם, אך הם אינם מתויגים כאחריות כפי שניתן לחשוב. זוהי דרך שבה כתבי הקודש משחילים מודעות לחובותיו ואחריות של האדם, אשר אדם נוטה להתעלם ממנה במהלך חייו הארציים.
את החוב הנקרא 'פיטרי-רין' כלפי הוריו ואבותיו של אדם חייב אדם לשלם במהלך חייו. האמונה החזקה היא שהחיים שלנו, קיומנו כולל שם המשפחה והמורשת שלנו הם מתנה שנותנים לנו מהורינו ואבותינו. מה שהורים עושים לילדיהם כשהם מגדלים אותם - נותנים להם חינוך, מאכילים אותם, מספקים להם את כל הנוחות האפשריות בחיים - הסבים והסבתות שלנו עשו את אותן חובות עבור ההורים, מה שגרם להורים להיות מסוגלים לספק לילדים. לכן, אנו חבים לסבא וסבתא שלנו שהם להוריהם וכן הלאה.
החוב הזה מוחזר על ידי עשיית טוב בחיים, על ידי הבאת תהילה ותהילה למשפחתו ובתמורה לאבותיו הקדמונים. אבותינו לאחר שהם נפטרו, הם עדיין חושבים עלינו כעל נשמות עזבות הדואגות לשלומנו. למרות שאין להם שום ציפייה, אפשר לבצע פעולות צדקה בשמם ולזכור אותם בחיבה כפי שאנחנו מי שאנחנו בזכותם.
במהלך שבועיים אלו, אנשים מקריבים קורבנות קטנים עם אבות קדמונים בנפשם. הם תורמים מזון לרעבים, מתפללים להקל על הסבל, מציעים עזרה לנזקקים, עושים משהו כדי להגן על הסביבה, או מקדישים מתישהו בשירות הקהילה. מעשה זה של פולחן אבות מבוסס אך ורק על אמונה (נקרא 'שראדהה' בהינדית) וחיבור רוחני ומתעלה מעבר להיותו טקס הינדי בלבד.
פולחן האבות השנתי נקרא 'שראדה' שבמהלכו יש לבצע פעולות כדי לזכור, להכיר ולשמור על גאוות השושלת המשפחתית שלו. אם ואב קדמון נפטר עכשיו, אז יש להציע 'פינד' או תרומות על ידי בן או צאצא במטרה לתת לנפשו של הנפטר לקבל ישועה (או מוקשה) ולנוח בשלום. זה מבוצע בגאיה, ביהאר על גדות נהר הפלגו.
התקופה השנתית בת 15 הימים של פולחן האבות מזכירה לנו את השושלת שלנו ואת החובות שלנו כלפיה. פילוסופים מלומדים מאמינים שמצב הכאוס והחרדה שאנו חשים בעולמנו הפנימי והחיצוני כאחד, נטוע עמוק במערכת יחסים מקרטעת עם האבות הקדמונים. לפיכך, הפולחן קורא להם ובתורם הם ממשיכים לספק לנו הדרכה, הגנה ועידוד. חוויה זו מספקת הזדמנות להתחבר מחדש רגשית ורוחנית לזיכרון של אבותינו למרות שלא ידענו הרבה על קיומם. קשר זה עשוי להדהד חזק ואנו עשויים להרגיש את נוכחותם בהגנה בדרכים שאינן מוגבלות בקיום הפיזי.
***
