מפסגת התהילה בשם 'ויהר', הידועה ברחבי העולם בחוכמה, ידע וכוח אימפריאלי בימי מאוריה וגופטה של הודו העתיקה, ועד 'ביהאר' של הודו הדמוקרטית שלאחר העצמאות של התקופה המודרנית הידועה, שוב ברחבי העולם בפיגור כלכלי, קסטה. פוליטיקה מבוססת ו'דם רע' בין קבוצות חברתיות; הסיפור של 'ביהר' מ'ויהר' עשוי להיות למעשה סיפור על איך תחושת הזהות והגאווה הלאומית הבריאה, אחד המניעים המרכזיים ב'מוחות' הלא מודעים של אוכלוסייה משפיעים וקובעים את אופי החברה וכיצד כל מאמץ אמיתי לשיפור ופיתוח חייב לכוון "להנדס מחדש" מוחות.
''תחושת הזהות שלנו' היא הליבה של כל מה שאנחנו עושים וכל מה שאנחנו. נפש בריאה צריכה להיות צלולה ומשוכנעת ב'מי אנחנו'. 'גאווה' בריאה בהישגים ובהצלחות שלנו כשהחברה עושה דרך ארוכה בעיצוב אישיותנו כאדם חזק ובטוח שנוח לו בסביבתו הקרובה. תכונות אישיות אלו נפוצות בקרב אנשים מצליחים עם מראה קדימה. הרעיון של 'זהות' שואב רבות מהיסטוריה, תרבות וציוויליזציה משותפות'' (סקירת הודו, 2020).
תיעודים משמעותיים על האזור המכונה ביהאר מתחילים כנראה באירועי מהלך חייו של בודהה במקומות כמו Champaran, Vaishali ובודה גאיה. מרכז הכוח הקיסרי הגדול של פטליפוטרה ומושב הלימוד של נלנדה היו הנקודות הגבוהות ביותר בסיפור הציוויליזציה של ביהאר לשגשוג ולרווחתם של אנשים. הדמוקרטיה כבר השתרשה בוישלי אז. חיי בודהה ותורתו העניקו ערכים של שוויון חברתי, חירות וחופש, כבוד לגיוון וסובלנות בקרב ההמונים; המלכים והקיסרים של פטליפוטרה, ובמיוחד אשוקה הגדול, סייעו בהנחלת ערכים אלו בקרב ההמונים. המסחר והמסחר פרחו, האנשים היו עשירים ומשגשגים. ההגדרה מחדש של הקארמה של בודהה מפעולה פולחנית לכוונה מוסרית טובה מאחורי הפעולה הייתה קו פרשת המים שהשפיע בסופו של דבר על המסחר והמסחר ועל הרווחה הכלכלית והנפשית של האנשים שבתורם תמכו בנזירים בודהיסטים במזון ובצורכי חיים בסיסיים. כתוצאה מכך, מספר רב של מנזרים או ויהארות שגשגו באזור. 'ויהר' או מנזר העניקו בסופו של דבר את השם ויהר לאזור זה, שבימים ימינו מכונה ביהאר.
עד המאה השמינית, הבודהיזם ירד; ביהאר הנוכחי התחיל ללדת ו'ויהר' הוחלף לבסוף ב'ביהאר'. הקבוצות המקצועיות והתעסוקתיות בחברה הפכו לקאסטות אנדוגמיות המבוססות על לידה, מערכת עומדת של ריבוד חברתי שכמעט ולא אפשרה לשום ניידות חברתית להכיל שאיפות לעלות ולהצטיין. הקהילות היו מסודרות היררכית ומרובדות מבחינת זיהום פולחני. האנשים היו עליונים או נחותים, רק אלו באותן מעמדות היו שווים וטובים מספיק כדי להתרועע ולהתחתן. לחלק מהאנשים היה כוח על השאר. הסדר החברתי המבוסס על הערכים הדמוקרטיים של שוויון וחירות הוחלף בבוא העת בסדר חברתי פיאודלי. לפיכך, החברה נפרדה לקאסטות מבוססות לידה, סגורות, אנדוגניות, כשהקאסטות הגבוהות כביכול שולטות וקובעות את חייהם של הקאסטות הנמוכות. שיטת הקאסטות אמנם הציעה פרנסה מובטחת במשך זמן רב, אך היה לה מחיר כבד מאוד של אי-שוויון ממוסד ביחסים חברתיים וכלכליים, דבר דה-הומניסטי ביותר עבור מספר רב של אנשים ופוגע בערכים הדמוקרטיים ובזכויות האדם הבסיסיות. אולי זה מסביר מדוע נתח גדול מאוכלוסיית הקסטות הנמוכה התאסלם בחתירה ל"שוויון חברתי" בימי הביניים, אשר הובילו בסופו של דבר לחלוקתה של הודו על פי קווים דתיים ומדוע אנו עדיין שומעים את ההד של זה בפוליטיקה האלקטורלית של העידן המודרני. בצורה של Jai Bhim Jai Meem סִיסמָה. החינוך כמעט לא השפיע, וניתן לראות את זה מהפרסומות לנישואין בדיונים הלאומיים שהוצבו על ידי אליטות משכילות בחברה כדי להבין איך מוחות פועלים מול מַעֲמָד. התנועה הלאומית והחירות נגד השלטון הבריטי הסתירה את הטינה בקרב הקסטות הנמוכות לזמן מה, וכך גם מאמצי התיעוש והפיתוח המסיביים בביהאר שלאחר העצמאות במסגרת תוכניות חומש במידה מסוימת, אך בניגוד לשאר הודו, הפיתוח המתוכנן התיעוש לא יכול לתרום באופן בר קיימא בקידום ביהאר לקראת שגשוג.
השאיפות העולות של המעמדות הנמוכים קיבלו את הנדיב ובעל בריתם הגדול ביותר בהודו המודרנית הדמוקרטית בדמות כוח להצביע, הזיכיון האוניברסלי להצביע בקלפי. בשנות השמונים עלו מנהיגי הקסטות הנמוכות והחל המעבר החברתי ששינה את יחסי הכוחות בין הקסטות בביהאר. כעת, לאומיות-קאסטה ופוליטיקה מבוססת-קאסטה היו בחזית הכל והכוח הפוליטי יצא מידי קבוצות הקסטות הגבוהות. המעבר הזה, שעדיין נמשך, גובה מחיר כבד של דרגות שונות של קונפליקטים וניתוק רגשי בין קבוצות הקסטות.
כתוצאה מכך, זהות ביהארי או תת-לאומיות ביהארי לא באמת יכלו להתפתח וגם לא יכלו להתאים ערכים לתמיכה באתוס של יזמות ויצירת עושר באמצעות עסקים ותעשייה. לחברה הסופר מפולחת של ביהאר, למרבה הצער, לא יכול היה להיות אקלים חברתי מתאים לצמיחת עסקים ותעשיות - לאומיות הקאסטות העמידה קבוצות חברתיות זו מול זו עבור כוח, יוקרה ועליונות על ונגד אחרים. הרדיפה הבלתי פוסקת אחר הכוח של מה שנקרא הקאסטות העליונות על פני הנמוכות כביכול והמאמצים המשותפים של מה שנקראים המעמדות הנמוכים לגשר על פערי הכוחות הובילו לעימותים וכתוצאה מכך שלטון החוק, התנאי הבסיסי לחברה משגשגת יציבה ברור שהיה הקורבן. זו יכולה להיות הסיבה לכך שהתיעוש של נהרו של ביהאר ואג'נדת הפיתוח של שרי קרישנה סינהא לא הצליחו לעשות טוב לביהאר בטווח הארוך. כך גם הפוליטיקאים המודרניים עד כה. אף ממשלה עתידית גם לא תגרום לביהר לשגשג שוב למרות ש'פיתוח' עומד על סדר היום של כל המפלגות הפוליטיות, כי סביבה חברתית נוחה פשוט לא שם וגם לא צפויה להיות שם מוקדם יותר. המרקם החברתי והכלכלי המבוסס על קסטה היה/הוא הדבר הכי מצער שקרה לביהאר, מכיוון שבין היתר, זה הפריע לצמיחת תת-לאומיות בריאה ביהארי בקרב תושבי ביהאר, דבר שעלול לאגד אותם רגשית תוך מעבר לנאמנות הקמאית הקדומה.
למרבה האירוניה, הדחף לצמיחת הזהות הביהארית הגיע ממחוזות בלתי צפויים בדרכים לא נעימות למדי, המבוססות על חוויות שליליות משותפות, משהו כמו אנשים ש"לגלגו ומופלים" מתאחדים מסיבות שליליות. בשנות השמונים התחלנו מספר רב של סטודנטים של משפחות אמינות מביהאר שהיגרו לדלהי כדי ללמוד באוניברסיטאות ולהתכונן לבחינות UPSC. רובם התיישבו בדלהי ובחלקים אחרים של הודו כדי להמשיך את הקריירה שלהם בשירותים אזרחיים ובעבודות צווארון לבן אחרות לאחר שסיימו את לימודיהם. אחת החוויות המשותפות העיקריות של הביהאריות הללו הן הגישות השליליות והסטריאוטיפ, מעין רגשות רעים של לא-ביהאריים כלפי ביהאריים. פושפאם פריה צ'ודהארי, נשיאת מפלגת הרבים מבטאת זאת בצורה הבאה, ״אם אתה מביהאר, אתה צריך להתמודד עם הרבה סטריאוטיפים בחוץ ביהאר…. בשל... הדרך שבה אתה מדבר, המבטא שלך, דרך ההגייה הייחודית הקשורה ביהאר, ……, אנשים מביעים עלינו דעות על סמך הנציגים שלנו…. ''(The Lallantop, 2020). אולי, ב"נציג" היא התכוונה לפוליטיקאים הנבחרים של ביהאר. החוויות של מהגרי עבודה ועובדים היו גרועות בהרבה. המנהיגים המפורסמים של מהרשטרה העירו פעם שהציעו שהביהאריים מביאים מחלות, אלימות, חוסר ביטחון בעבודה ושליטה, לכל מקום שהם הולכים. דעות קדומות אלו הפכו למעשה את המילה 'ביהארי' למילת התעללות או לשון הרע כמעט בכל הארץ.
משמעות הדבר היא שלביהריס היה נטל נוסף להתגבר על דעות קדומות ולהוכיח את ראויותן. רבים חשו חוסר ביטחון, המשכילים עם פחות או ללא מבטא ניסו להסתיר את העובדה שהם מביהר; חלקם פיתחו תסביכי נחיתות, רבים חשו בושה. רק מעטים הצליחו להתגבר על תחושת הבושה. האשמה, הבושה והפחד לא יכלו להועיל להופעתה של אישיות מצליחה בריאה, ברורה ובטוחה בזהות ראשונית ונוחה בסביבתו, במיוחד בהעדר תרבות תת-לאומית חזקה פאן-ביהר להתגאות בה ולמשוך אותה. השראה מ.
עם זאת, אחת ההשפעות (על ביהריס) של הדעות הקדומות נגד ביהריס בחלקים אחרים של הודו הייתה הופעתה של "זהות ביהארית" במוחם של הגולה ביהארי מכל הקאסטות, באדיבות היעדר כל זהות קסטה פאן-הודית שמשמעותה ביהארי של כל הקסטות התמודדו עם אותן דעות קדומות ללא קשר למעמדן הקסטה במקום הולדתן. זו הייתה הפעם הראשונה שכל הביהאריים הפכו מודעים לזהותם המשותפת חוצה את קווי הקאסטות אם כי דרך החוויה המשותפת שלהם של דעות קדומות ובושה.
מה שדרוש הוא שההיסטוריה והתרבות המשותפת תהיה בסיס לזהות משותפת? תחושת הזהות האזורית הזו הייתה צריכה להופיע על בסיס תכונות חיוביות שגורמות לאדם להיות גאה ובטוח. היה/קיים צורך מובהק בצמיחה בריאה של תת-לאומיות, כלומר, 'ביהאר-איזם' או 'גאווה ביהארי', 'זהות' תרבותית ביהארית חזקה ומובחנת שיכולה להתגבר על לאומיות הקאסטות ולקלוע ביהרים יחד, שלמרבה הצער, בניגוד לשאר המדינות. מדינות לא קרה לביהאר עד כה. לכן, מה שביהאר צריך הוא לגבש 'זהות ביהארי' על הערות חיוביות של היסטוריה, תרבות וציוויליזציה משותפות; וממציאים ומגלים סיפורי 'גאווה ביהארי'. הרגש של להיות ביהארי חייב להיות חזק מספיק כדי להכיל את הלאומיות הקאסטלית בקרב ביהאריים. שחזור ההיסטוריה שלה והחדרת גאווה ביהארי בקרב ילדים יעזור רבות בשירות הצרכים של ביהאר. מרכיב לשוני ממלא תפקיד חשוב בהיסטוריה ובתרבות המשותפת שאזור יכול להיות גאה בהיותו שלו.
ישנן לפחות שלוש שפות חשובות, בהוג'פורי, מאיתילי ומגאדהי, אך נראה שהזהות של ביהאר קשורה יותר לבוג'פורי. הינדית מדוברת בדרך כלל על ידי האליטות המשכילות, אלו שעלו בחיים בעוד ששלוש השפות הנ"ל מדוברות בדרך כלל על ידי הכפריים ואנשי המעמד הנמוך. בדרך כלל, יש קצת 'בושה' הקשורה לשימוש בשפות ביהארי. אולי לאלו ידב הוא איש הציבור היחיד שדיבר בהוג'פורי בפורום ציבורי שנתן לו תדמית של אדם חסר השכלה. הוא נושא את הרקע החברתי הדל שלו על שרוולים. הוא פוליטיקאי עם קשר חזק מאוד עם האנשים המוחלשים שרבים מהם רואים בו משיח שנתן להם את הקול והמקום בחברה. סיוון תיווארי נזכר, ''…., פעם אחת הייתי בפגישה יחד עם לאלו, בניגוד לפוליטיקאים טיפוסיים שהגענו אליו מעט מוקדם. בקרבת מקום גרו האנשים הפשוטים בני קהילת מושאר (קאסטה דלית). כשנודע להם על נוכחותו של לאלו, ילדים, נשים, גברים, כולם התגודדו למקום המפגש. ביניהם הייתה אישה צעירה עם תינוק בזרועה, שניסתה למשוך את תשומת ליבו של לאלו ידב כאשר הבחין בכך ולאחר שזיהה אותה שאלה, סוחמניה, האם אתה נשוי כאן בכפר הזה? ''(חדשות BBC הינדי, 2019). אוּלַי נרנדרה מודי הוא הפוליטיקאי היחיד בעל המעמד הלאומי שדיבר בבוג'פורי בעצרות בחירות שהסתיימו לאחרונה בביהאר כדי ליצור קשר עם ההמונים. השפה היא אפוא ממד חשוב בזהות התרבותית של האדם, משהו שיש להחזיק בו ולהתגאות בו תמיד. פשוט אין שום סיבה לתחושת נחיתות כלשהי לגבי השפה.
הנקודות הגבוהות ביותר בהיסטוריה ובציוויליזציה של ביהאר הן המערכת החינוכית והפילוסופית החדשנית של בודהה של העצמת אינדיבידואלים המבוססת על רוח מדעית של 'חקירה והיגיון' וניתוח סיבתי של המציאות מסביב כדי לזהות נתיב לרווחה. הדגש שלו על חמלה ושוויון חברתי והגדרה מחדש של קארמה במונחים של 'כוונה מוסרית' מאחורי הפעולה תרמו תרומה עצומה היא שגשוג העם. באופן דומה, ערכי הג'ייניזם שהובעו על ידי מהביר בביהאר תרמו להצלחה כלכלית ועסקית של הג'ינים ברחבי הודו שהם בין העשירים והמשגשגים ביותר (שאה אטול ק' 2007). עקרונות הממשל שהובעו ומיושמים על ידי הקיסר אשוקה מפטליפוטרה, כפי שהוכח בגזירות הסלע שלו ובעמודי התווך שלו על פני תת היבשת, הם עדיין כה מתקדמים ומודרניים בהשקפתם שהם ראש המזרקה של מדינת הודו. צריך לאמץ מחדש את אלה כערכי חיים שאפשר לחיות לפיהם ואת האתרים הנלווים שיש לפתח כדי להוקיר ולהתגאות בהם מאשר רק מקומות של אטרקציה תיירותית.
אולי מנהיגות איקונית תעזור!
מה שביהאר צריך הוא לחנך את ילדיו לעמוד באתגרים של הצלחה ושגשוג כלכליים. משרתים או בעלי עבודה אינם מניעים חסכון. עוני ופיגור כלכלי הם לא סגולה, לא משהו להתגאות בו או להתבייש בו וגם לא משהו שצריך להבריש מתחת לשטיח. אנחנו צריכים לחנך את האנשים להפוך ליזמים ולחדשנים, לא להיות משרתים או מחפשי עבודה. אם וכאשר זה יקרה, זו תהיה נקודת המפנה.
***
מאמרי סדרת "מה ביהאר צריך".
I. מה שביהאר צריך הוא שיפוץ מסיבי במערכת הערכים שלו
השנייה. מה שביהאר צריך היא מערכת 'איתנה' לתמיכה ביזמים צעירים
ג. מה שביהאר צריך הוא הרנסנס של 'זהות ויהאארי'
IV. ביהאר ארץ העולם הבודהיסטי ( ספר אינטרנט על הרנסנס של ויהארי זהות' | www.Bihar.world )
***
מחבר: Umesh Prasad
הכותב הוא בוגר בית הספר לכלכלה של לונדון ואקדמאי לשעבר בבריטניה.
הדעות והדעות המובעות באתר זה הן אך ורק של המחבר/ים ושל תורמים/ות אחרים, אם יש כאלה.
