מה שקורה בנפאל במשך זמן מה אינו האינטרס הטוב של תושבי נפאל והודו. זה יגרום ליותר נזקים בטווח הארוך. מישהו אמר ''המתמטיקה הטובה ביותר שתוכל ללמוד היא כיצד לחשב את העלות העתידית של החלטות נוכחיות''.
הרעיונות התרבותיים והתרבותיים והביקורים באתרי עלייה לרגל חיברו ושילבו אנשים רגשית באזור במשך כמה אלפי שנים הרבה לפני שהתפיסה של מדינות לאום מודרניות נוצרה. עלייה לרגל תקופתית למקומות כמו Benares, Kasi, Prayag או Rameswaram וכו' ורעיונות תרבותיים מאחוריהם קשרו רגשית אנשים של נפאל עם הודו במשך אלפי שנים הרבה לפני שממשלות וגבולות התגבשו באזור. ברוח דומה, הודי ממוצע התחבר רגשית לנפאל דרך העליות לרגל והרעיונות שמאחוריה פאשופטי נאת ו לומביני, שתי הנקודות הגבוהות ביותר בהיסטוריה ובציוויליזציה של נפאל.
עבור מטייל הנכנס לנפאל מנקודת הכניסה רקסול-בירגונג', הדימוי הראשון של המשותף הציוויליזציוני הזה בין שתי מדינות הוא המראה של Sankriacharya Pravesh Dwar, השער לנפאל, חלק יפהפה של ארכיטקטורה נפאלית מובנית פגודה יחד עם ניוארי בסגנון עמק קטמנדו, שנבנה לפני כמה עשורים כדי להנציח את ביקורו של האפיפיור מדרום הודו לנפאל.
היכנס לשיחות מזדמנות עם נפאלי ממוצע ללא קשר לאזורים שמהם הם מגיעים ותבחין בקשר הקרוב שהם חולקים עם הודו על בסיס יומי - סביר יותר שלנפאלי ממוצע למד באוניברסיטה הודית, אולי קיבל טיפולים בבתי חולים בהודו, יש לו התקשרויות מסחר ומסחר עם הודו, שלא לדבר על מנישה קויראלה ובוליווד. אבל התעמק יותר במחשבות בשיחה עמוקה יותר ואתה מבחין בתופעה פרדוקסלית - פרדוקסלית מכיוון שלאנשים, בגדול, אין שום חשש שחייהם קשורים באופן מורכב מדי עם הודו ובכל זאת אתה מבחין בשורה של אכזבה שלעתים גובלת באנטי. -רגשות הודו, משהו שדומה לאחים נוטרים טינה זה לזה במשפחות משותפות מסורתיות.
יתכן, את ההיסטוריה של רגש הטינה שנטמר העם הנפאלי ניתן לייחס ל הסכם סוגאולי של 1815 בעקבות המלחמה האנגלו-נפאלית של 1814-16 כאשר השליטים הנפאלים לשעבר נאלצו להיכנע ולוותר על השטח המערבי לחברה הבריטית המזרח-הודית. ייתכן שהדבר הותיר צלקת במוחם של אנשים דרך פולקלור לאורך דורות, אשר בתורם שימשו כזרם תת-קרקעי של תחושת 'תבוסה ואובדן' במוחות התת-קרקעיים והיוו את הבסיס ל'תפיסה' של 'התמודדות גסה' של האינדיאנים.
אבל האמנה משנת 1950 נתפסת על ידי הנפאלים כעיצוב ההגמוניה של הודו על נפאל. הסכם זה חזה ביחסים מיוחדים בין שתי מדינות המעניקות הרשאות מיוחדות לאזרחי נפאל בהודו ולהיפך מבחינת מגורים, תעסוקה ומסחר ועסקים. הנפאלים תופסים זאת כהסכם לא שוויוני, דבר שהופך אותם לכפיפים. חוקרים מצביעים על כך שאנשים נודדים לאזורים מפותחים כלכלית בחיפוש אחר תעסוקה, אך באופן פרדוקסלי ה"הגירה" הנטו של הודים לנפאל מצוטטת לעתים קרובות כהתנגדות מרכזית לאמנה משנת 1950. אמנה זו קשורה גם ל-madhesis ו-tharus של אזור Terai. מפספס את הנקודה שזה נוצר רק ב-1950 ומאדהסיס ותרוס חיו באזורי שטח כל עוד חיו אנשי גבעות באזורי גבעות בצפון. האמנה קובעת ביטול חד-צדדי מצד שני הצדדים ומנהיג המפלגה הקומוניסטית הודיע בפומבי לבטל אותה ב-2008, אך דבר נוסף לא קרה בכיוון הזה.
כמדינה ריבונית לנפאל יש את כל הזכויות לבחור, אם הם רוצים, לקיים כל קשר מיוחד עם הודו או כל מדינה אחרת. הערכה אובייקטיבית של האופן שבו "היחסים המיוחדים" עם הודו עבדו עבור נפאל ב-70 השנים האחרונות ולהיפך היא הכרח, אולם לאור הטופוגרפיה והמאפיינים הגיאוגרפיים, ראוי לציין שהטבע לא הציב מחסום ההימלאיה בין נפאל והודו. בסופו של יום, כל קשר בין שתי מדינות עצמאיות ריבוניות יונחה על ידי האינטרסים הלאומיים; בסופו של דבר, זהו עולם 'תן וקח'!
ככל הנראה, באקלים הנוכחי, הציבור הנפאלי מתסיס נגד ממשלת הודו יותר למען סוגיית הגבול של ליפולק ו"מעורר" דיווחים בתקשורת ההודית כולל הצהרות כמו 'חטה בהרט קה האי…..(מַשְׁמָעוּת, הנפאלים תלויים בהודו אך נאמנים לסין)).
לסכסוכי הגבול בין הודו לנפאל יש היסטוריה ארוכה שראשיתה באמנה של 1815. הגבולות היו פתוחים, לא מוגדרים עם טענות ותביעות נגדיות משני הצדדים. מננדהר וקוארלה (יוני 2001), במאמרם שכותרתו "בעיית הגבול בין נפאל-הודו: נהר קאלי כגבול בינלאומי" עקבו אחר ההיסטוריה של הגבול
(קטע מתוך Manandhar and Koirala, 2001. "נושא הגבול בין נפאל-הודו: נהר קאלי כגבול בינלאומי". Tribhuvan University Journal, 23 (1): עמוד 3)
מאמר זה מזכיר את העברת הגבול לצד מזרח, הפולשת לשטחי נפאל כבר ב-1879 לפני כ-150 שנה. הם מזכירים עוד על הסיבות האסטרטגיות, "השליטה משני צדי הנהר מעניקה להודו הבריטית שליטה מוחלטת בתנועה מצפון לדרום באזור, והכללת הנקודה הגבוהה ביותר באזור בגובה של 20,276 רגל מספקת נוף ללא הפרעה של הרמה הטיבטית".
הבריטים עזבו את הודו ב-1947 ו סין כבשה את הרמה הטיבטית זמן קצר לאחר שאילץ את הדלאי לאמה למצוא מקלט בהודו. ואז, לאחר זמן קצר בהודו-סין בהאי, פרצה מלחמה מלאה בין הודו לסין על רקע סכסוכי גבול ב-1962, שהודו הפסידה בגדול. בשבעים השנים האחרונות, האינטרסים האסטרטגיים גדלו רבים, וכיום יש להודו עמדת ביקורת צבאית באזור ליפולק המשרתת את המטרות האסטרטגיות של הצבא ההודי מול סין.
ועכשיו, הנה אנחנו בתסיסה פוליטית בנפאל על סכסוך הגבול ליפולך עם הודו!
על אף התפרצויות רגשיות מזדמנות בין הודו לנפאל, יש הכרה בהיסטוריה ובתרבות משותפת בשני הצדדים, ובתקווה ששתי הממשלות יתקוממו במהרה ויתאימו לעניין זה של זו ברוח האחווה, אך ברקע זה צריך להבין עמדתה של הודו לגבי גבול ליפולך.
מנקודת מבט הודית, לאור ההיסטוריה, סין היא שתמיד נמצאת ברקע של כל מה שקורה בין הודו לנפאל. האדישות וההסתייגות של נפאל להיענות לאינטרסים הביטחוניים של הודו והנכונות ליישר קו עם סין גורמות להרבה דאגות וצרבות בהודו. נפאל נתפסת כמגרש המשחקים של סין ופקיסטן כאחד.
נפאל, לעומת זאת, מתקשה לא לרצות את סין. השקפותיה האסטרטגיות של הודו נתפסות כסימן לדומיננטיות ואולי מעוררות רגשות אנטי-הודו בקרב הנפאלים. ההיסטוריה והתרבות העשירה של נפאל היו צריכים להיות המקור לגאווה ולאומית וזהות, אבל למרבה האירוניה, רגשות אנטי-הודו קשורים לעליית הלאומיות הנפאלית.
במקרה, המנהיג הקומוניסטי ישב 14 שנים בכלא מ-1973 עד 1987 על התנגדות למלוכה. ובמקרה, למפלגתו היו מטרות לגבי ביטול המלוכה ושינוי נפאל ממדינה הינדית למדינה חילונית. ושוב, במקרה, המלוכה בוטלה כמעט עם חיסול המוני של בני המלוכה, במיוחד המלך בירנדרה שהיה ידוע כמלך העם. זאת על מנת שההיסטוריה תחליט ותעשה צדק עם המלך בירנדרה, אך אותו מנהיג מציב את עצמו כעת כאולטרה-לאומי המנסה לתקן את ה''עוול ההיסטורי'' בנוגע למחלוקת הגבול עם הודו.
מה שקורה בנפאל במשך זמן מה אינו האינטרס הטוב של תושבי נפאל והודו. זה יגרום ליותר נזקים בטווח הארוך. מישהו אמר ''המתמטיקה הטובה ביותר שתוכל ללמוד היא כיצד לחשב את העלות העתידית של החלטות נוכחיות''.
***
מאמרים בסדרת נפאל:
| פורסם ב | |
| לאן הולכים היחסים של נפאל עם הודו? | 06 יוני 2020 |
| הרכבת הנפאלית ופיתוח כלכלי: מה השתבש? | 11 יוני 2020 |
| אישור קומפקטי של MCC בפרלמנט הנפאלי: האם זה טוב לעם? | 23 אוגוסט 2021 |
***
מחבר: Umesh Prasad
הכותבת היא בוגרת בית הספר לכלכלה של לונדון.
הדעות והדעות המובעות באתר זה הן אך ורק של המחבר/ים ושל תורמים/ות אחרים, אם יש כאלה.
***
