חשוב להבין את גישתה של פקיסטן כלפי קשמיר ומדוע המורדים והבדלנים של קשמיר עושים מה שהם עושים. ככל הנראה, גם פקיסטן וגם הבדלנים הקשמירים דבקים בנקודה שמכיוון שקשמיר היא מדינה הודית ברוב מוסלמי, ולכן המיזוג של קשמיר עם הודו החילונית אינו מקובל עליהם. מבחינתם, התיאוריה המכונה ''שתי-לאומים'' חלה על קשמיר, ולכן לטענתם, קשמיר צריכה להתמזג עם הרפובליקה האסלאמית של פקיסטן, שהיא בבירור אנטיה למושג הודו החילונית. האם ההינדים והמוסלמים של הודו הם שתי אומות נפרדות? האם המוסלמים בעולם יוצרים אומה אחת? התשובות לשאלות אלו הן רלוונטיות ומכריעות ביותר לעולם המודרני. כל התנגדות לביטול סעיף 370 ומיזוג מלא של קשמיר להודו החילונית היא למעשה תמיכה בשתיקה בתיאוריית ''שתי המדינות'', שכל אחד יעשה על סכנה.
כמה פלישות ואלפי שנים של חוקים של סולטנים וקיסרים מוסלמים לא יכלו לזרוע את זרעי הדיסהרמוניה הקהילתית בהודו. הינדים ומוסלמים חיו יחד בשלווה. זה נראה בבירור בשנת 1857 כאשר שתי הקהילות נלחמו יחד בבריטניה.
לאחר 1857, אימצה ההפרדה הבריטית באגרסיביות את מדיניות ה''הפרד ומשול'' כדי לבסס את עמדתם. ''ציבור הבוחרים הנפרד'' למוסלמים בהודו שהובאו באמצעות רפורמת מינטו-מורלי משנת 1907 הייתה אבן דרך חוקתית ראשונה בהיסטוריה ההודית המודרנית שהכירה ועודדה את החשיבה שהאינטרסים הפוליטיים של המוסלמים בהודו שונים מאלו של ההינדים. זה היה הבסיס המשפטי של תיאוריית ''שתי המדינות'' שהובילה לבסוף להוצאת אומה אסלאמית תיאוקרטית מהודו. עצם הנחת היסוד מאחורי הקמת פקיסטן הייתה התפיסה המזוייפת לפיה המוסלמים בהודו יוצרים אומה נפרדת והם לא יכולים לחיות יחד עם הינדים למרות העובדה ששתי הקהילות לא רק חולקות את אותה תרבות ושפה אלא גם להן את אותם אבות ושותפים. אותו DNA. פקיסטן מעולם לא הייתה אומה והיא נוצרה רק על בסיס דת.
למרבה האירוניה, הודו קיבלה עצמאות רק לאחר שממשלת הלייבור דאז של בריטניה השלימה את הקמת מדינת הלאום האסלאמית פקיסטן על אדמת הודו ב-14 באוגוסט 1947. זו לא הייתה ממש מחיצה. אומרים שהמטרה מאחורי המהלך הזה הייתה ליצור מדינת חיץ נגד הצבא האדום הרוסי, אבל האם זה היה מהלך אסטרטגי הגיוני מצד בריטניה וארה"ב היא שאלה פתוחה במיוחד לאור הנזקים שנגרמו לעולם על ידי הרדיקליזם הנובע מפקיסטן.
על רקע זה יש להבין את גישתה של פקיסטן כלפי קשמיר ומדוע המורדים והבדלנים של קשמיר עושים מה שהם עושים. כנראה, שניהם פקיסטן והבדלנים הקשמירים בעצם נצמדים לנקודה שמכיוון שקשמיר היא מדינה הודית ברוב מוסלמי ולכן המיזוג של קשמיר עם הודו החילונית אינו מקובל עליהם. עבורם, התיאוריה המכונה ''שתי-לאומים'' חלה על קשמיר, ולכן לטענתם, קשמיר צריכה להתמזג עם הרפובליקה האסלאמית של פקיסטן, שהיא בבירור אשמה למושג הודו החילונית.
האם ההינדים והמוסלמים של הודו הם שתי אומות נפרדות? האם המוסלמים בעולם יוצרים אומה אחת? התשובות לשאלות אלו הן רלוונטיות ומכריעות ביותר לעולם המודרני.
כל התנגדות לביטול מאמר 370 והמיזוג המלא של קשמיר להודו החילונית הוא למעשה תמיכה בשתיקה בתיאוריית "דו-לאומים" שכל אחד יעשה על סכנה.
לטורקיה ולמלזיה יש אג'נדה משלהן מאחורי תמיכתן בפקיסטן בקשמיר. שניהם שואפים להיות מרכזי כוח איסלאמיים לא ערביים. טורקיה הרגרסיבית, לאחר שביטלה לחלוטין את מעשיו הטובים של כמאל אטאטורק פאשה, מבקשת להחזיר את התהילה האבודה של העות'מאנית.
במגרש הביתי של הודו, פעילים כמו שבנם האשמי, אנירוד קאלה, בריאנל ד'סוזה ורבתי לאול, ואשר פרסמו לאחרונה דו"ח שכותרתו 'אי ציות אזרחי בקשמיר - דו"ח אזרחים', כנראה עושים את אותו הדבר מבלי להבין זאת. ייתכן שהם למעשה תומכים בתיאוריית שתי המדינות של פקיסטן.
אבל העמדה המפוקפקת והמצערת ביותר היא עמדתו של מנהיג מפלגת הלייבור, ג'רמי קורבין. אני מקווה שבריטניה לעולם לא תתמודד עם המצוקה של תיאוריית ''שתי המדינות''.
***
מחבר: Umesh Prasad
הדעות והדעות המובעות באתר זה הן אך ורק של המחבר/ים ושל תורמים/ות אחרים, אם יש כאלה.
