בספרות המדעית מתועד היטב שטאבו ומיתוסים על מחזור משפיעים על בריאותן הנפשית של בנות ונשים. סוגיית סברימלה הנוכחית עשויה לתרום לקידום שיימינג "תקופתי" בקרב נערות ונשים.
למרות הצו האחרון של בית המשפט העליון המתיר לנשים מכל קבוצות הגיל להיכנס מקדש סברימלה על ראש גבעה בקרלה, מפגינים והמון עצרו כל ניסיון של הנשים עד כה להיכנס למקדש ולהתפלל. ככל הנראה, המאמץ של הנשים להיכנס למקדש זה הפך לבעיית חוק וסדר חמורה באזור לאור התנגדות המפגינים הטוענים שאסור לנשים בגילאי 15-50 להיכנס למקדש בהתאם למאות שנים. מסורת ישנה.
ככל הנראה, סברימלה טמפל אינו מקרה בודד. עדיין יש כמה מקדשים שבהם אסור לנשים או שהגישה אליהם מוגבלת. פטבאוסי מקדש ברובע ברפטה של אסאם, קרטיקיה מקדש בפושקר רג'סטאן, אנאפה מקדש בדהרמסטאלה ליד מנגלור בקרנטקה, רישי דרום מקדש ב-Muskura Khurd של מחוז Hamirpur באוטר פראדש, רנאקפור מקדש ג'יין ברובע פאלי, רג'סטאן, Sree Padmanabhaswamy מקדש ב-Thiruvananthapuram, קראלה, בהבאני העיר Deeksha Mandapamin Vijayawada Andhra Pradesh הן כמה דוגמאות.
על אף ההוראות החוקתיות והחוקיות של הודו הדמוקרטית המודרנית המבטיחות שוויון לנשים ומונעות אפליה נגד נשים בכל צורה שהיא, מסורות דת ותרבות הודיות תמיד הקנו לנשים מעמד נעלה בחברה. הקונספט של שאקטי (העיקרון הנשי של כוח יצירתי) של ההינדואיזם נתפס ככוח משחרר לנשים. הפולחן לאלוהויות הנשיות בצורה של דורגה, קאלי, לקשמי, סרסווטי אם להזכיר כמה, הייתה המסורת החברתית השלטת של הודו. פולחן האלה הוא למעשה אחת המסורות הדתיות הוותיקות ביותר בהינדואיזם, אולי מזכירה את סגידה לאלת האם של הציוויליזציה של עמק האינדוס.
צעד אחד קדימה הוא המקרה של קמחיה מקדש בגוואהאטי, אסאם. זה מקדש של שאקטי הכוח הנשי שבו אין אליל קמחיה להתפלל אבל א יוני (נַרְתִיק). במקדש הזה, וסת נערץ ונחגג.
ובכל זאת אנו נתקלים במקרים כגון סברימלה מקדש שבו נאסר על נשים בגיל הפוריות להיכנס ולהתפלל.
איזה פרדוקס!
הסיבה שצוינה במקרה של סברימלה הוא ''כי האלוהות השולטת לורד אייאפה היא פרישות''. דומה המקרה עם קרטיקיה מקדש בפושקר רג'סטאן שבו האלוהות השולטת היא האל הפרישות קרטיקיה. לא יעלה על הדעת שנוכחותן של נשים חסידות מהווה איום כלשהו על אלים פרישים. נראה שהנושא החברתי הזה קשור יותר למסורת של ''זיהום פולחני'' הקשור לווסת.
המחזור החודשי, חלק טבעי ממחזור הרבייה האנושי, למרבה הצער היה מוקף בכמה מיתוסים ואיסורים בחברות רבות, כולל הודו. טאבו חברתיים סביב תופעה ביולוגית זו מוציאים למעשה נשים ונערות מהיבטים רבים של החיים החברתיים, הדתיים והתרבותיים - איסור כניסה למקדש עשוי להיות רק היבט של בעיה חברתית רחבה יותר שבה הווסת עדיין נחשבת למלוכלכת, לא טהורה ומזהמת. מושגים אלה של טוהר וזיהום מביאים אנשים להאמין עוד יותר שנשים במחזור הן תפיסות לא היגייניות ולא נקיות.
בספרות המדעית מתועד היטב שטאבו ומיתוסים על מחזור משפיעים על בריאותן הנפשית של בנות ונשים. סוגיית סברימלה הנוכחית עשויה לתרום לקידום של 'שיימינג של תקופה בקרב בנות ונשים. אכן מצב מצער מאוד.
בקיפאון הנוכחי הזה של קונפליקט בין מודרניות למסורת חברתית רגרסיבית נוכחים קורבנות אולטימטיביים ודורות הבאים של בנות.
הוראות הגנה וחוקים חוקתיים נכשלו כמובן בתיקון מסורות תרבותיות רגרסיביות.
***
