''מדוע הודו לא יכולה לפתור את בעיית זיהום האוויר בדלהי? האם הודו לא טובה מאוד במדע וטכנולוגיה'' שאלה הבת של חבר שלי. למען האמת לא הצלחתי למצוא לזה תשובה משכנעת אז.
בהודו יש את רמות זיהום האוויר הגבוהות בעולם. זיהום אוויר הרמות בערים הגדולות בהודו עולות בהרבה על תקן איכות האוויר המומלץ של ארגון הבריאות העולמי. עיר הבירה דלהי אולי נפגעת בצורה הקשה ביותר. מיותר לציין שיש לכך השפעה שלילית עצומה על האוכלוסייה בריאות ומתאם באופן מובהק עם תחלואה ותמותה גבוהים במיוחד בשל מחלות נשימה.
בייאוש, תושבי דלהי מנסים מסכות פנים וקונים מטהרי אוויר כדי לנצח את רמת הזיהום המפחידה - למרבה הצער אף אחד מהם אינו יעיל מכיוון שמטהרי אוויר פועלים רק בסביבה אטומה לחלוטין ומסיכות פנים ממוצעות אינן יכולות לסנן חלקיקי מיקרון קטלניים.
הצעדים שננקטו על ידי הממשלות המרכזיות והמדינה נכשלו למרבה הצער עד כה כדי לספק את טובת הציבור והאוויר הבריא הבטוח הזה לנשימה לאנשים, נראה חלום רחוק.
זיהום האוויר, למרבה הצער, עולה בהתמדה בחומרתו מיום ליום.
כדי לקבוע את השיא בהתחלה, זיהום אוויר אינו אסון טבעי. הגורמים האחראים הם מיד פעילויות 'מעשה ידי אדם' או ליתר דיוק פעילויות שגויות.
בנובמבר כל שנה, זיפי היבול השורפים על ידי החקלאים ב"סל הלחם" החקלאיים של פנג'אב והאריאנה, הממוקמים ברוח במעלה הזרם, הופכים לדבר על העיר. המהפכה הירוקה באזור זה מספקת להודו את הביטחון התזונתי הנחוץ לה, ומבטיחה שהייצור השנתי של חיטה ואורז מספיק כדי להאכיל את האוכלוסייה ההולכת וגדלה.
לחקלאות יעילה אימצו חקלאים קציר קומבייה ממוכן המשאיר יותר שאריות יבול בחוות מאשר שיטות מסורתיות. עד מהרה שורפים חקלאים את שאריות היבול הזה לקראת שתילת היבולים הבאים. עשן הנפלט משריפות חקלאיות אלו תורם לזיהום אוויר בדלהי ובשאר המישורים ההודו-גנגטיים. יש מקום לשיפור בטכניקת הקטיף שהיא עתירת הון מאוד.
ככל הנראה, אין הרבה טווח תמרון, בעיקר בשל העובדה שביטחון התזונתי של המדינה הוא משהו חשוב מכדי לחשוב עליו להתפשר. גידול האוכלוסייה בהודו אינו פוחת, צפוי לעלות על סין בשנת 2025. נראה כי המשך הבטחת הביטחון התזונתי עבור העם הוא הכרחי.
צפיפות כלי הרכב בדלהי אכן מדאיגה. מספר כלי הרכב הרשומים בדלהי עומד כיום על כ-11 מיליון (מתוכם למעלה מ-3.2 מיליון מכוניות). הנתון היה 2.2 מיליון בשנת 1994, ולכן מספר כלי הרכב בכביש דלהי רשם קצב גידול של כ-16.6% בשנה. על פי הערכה בדלהי יש כיום כ-556 כלי רכב לכל אלף תושבים. זאת למרות שיפור משמעותי במערכת התחבורה הציבורית בעבר האחרון, בעיקר בשל שירותי מטרו יעילים של דלהי וצמיחה בשירותי אגרגטור מוניות כמו אובר ואולה.
כלי רכב הם מקורות עיקריים לזיהום אוויר בדלהי ותורמים ליותר משני שלישים מזיהום האוויר. נוסף על כך, בעוד האורך הכולל של הכביש הנייד בדלהי נשאר פחות או יותר זהה, המספר הכולל של כלי רכב לכל ק"מ כביש מנועי בדלהי גדל בהרבה, מה שהוביל לפקקים ובעקבותיו לאובדן שעות עבודה בעבודה.
ייתכן שהסיבה מאחורי זה היא פסיכולוגית באופייה, במובן זה שאנשים נוטים לקנות כלי רכב כדי לשפר את מעמדם החברתי, חשיבה פגומה שגורמת לעלות חברתית שלילית מאוד.
ברור שקיצוב והגבלת מספר כלי רכב פרטיים על הכביש צריכים להיות מוקד מדיניות מרכזי, פשוט משום שהקטע הזה תורם הכי הרבה בזיהום האוויר ואין שום הצדקה במונחים של טובת הציבור. אבל הצעד הזה צפוי להיות מאוד לא פופולרי ומכאן היעדר רצון פוליטי. גם הלובי של תעשיית הרכב לא היה רוצה שזה יקרה.
אפשר לטעון שצעד כזה הוא בלתי נתפס במדיניות דמוקרטית מתפקדת כמו הודו. אבל ''תחלואה ותמותה גבוהים כתוצאה מזיהום אוויר חמור הם בהחלט לא ''עבור העם'' ולכן לא דמוקרטיות.
האירוניה היא שאין קיצורי דרך. מה שצריך לעשות קודם הוא לשלוט במקורות העיקריים של זיהום אוויר. זה לא היה אפשרי ללא רצון פוליטי ותמיכה של העם. נראה שזה כל כך טאבו שנראה שאף אחד אפילו לא תומך בזה.
"החקיקה חלשה, הפיקוח חלש יותר והאכיפה חלשה ביותר"אמרה ועדת TSR Subramanian בעת בחינת הרגולציה הסביבתית הקיימת בהודו. המאסטרים הפוליטיים צריכים להתעורר ולקחת אחריות ''עבור האנשים'' ולפעול באופן פעיל להפחתת הנטל האנושי והכלכלי של זיהום אוויר ופקקים.
***
