סבא רבא שלי היה אדם משפיע בכפר שלנו באותה תקופה, לא בגלל שום תואר או תפקיד אבל אנשים בדרך כלל לקחו אותו כמנהיג שלהם. הוא לא רק סיפק מחסה בטוח למשפחות המוסלמיות הללו, אלא גם נתן להן אדמות לגידול יבולים ותמיכה כספית כדי לענות על הצרכים הכלכליים היומיומיים שלהן. בסביבה הטעונה קהילתית של אז, זה לא עלה יפה בקרב תושבי הכפר שהתגודדו סביבו כדי להתלונן. הוא קיבל החלטה בניגוד לתומכיו. הם שאלו אותו מדוע הוא עשה זאת והוא ענה, ''זו לא הייתה שלו אלא ההחלטה של אלוהים שהם בחיים! האם מישהו מהאלוהים שלי או שלך מבקש להרוג מישהו רק בגלל דת?'
בתמונה למעלה שצולמה על דיוואלי רנגרז קשיש מוסלמי אישה מברכת את אמא שלי. על פניו, זה נראה כמו נימוס חברתי רגיל בקרב תושבי הכפר, אבל היחסים בין השניים קשורים חוט של מחוות כבר ב-1947 כשהמדינה הייתה מחולקת וההרמוניה החברתית ביניהן ההינדים והמוסלמים בהודו קיבלו תפנית מכוערת מאוד.
זה היה באוגוסט 1947 בסביבות זמן החלוקה כאשר היה זעם עז בין השניים הקהילות. קבוצות מחפשי הנקמה הסתובבו כשכמה משפחות מוסלמיות פנו לכפר שלנו סיוואס שבמחוז פאלי של רג'סטאן בצפון מערב הודו בתקווה למקלט בטוח. הם נרדפו על ידי קבוצות קנאיות אך לא היו בעד בריחה לפקיסטן.
סבא רבא שלי היה אדם משפיע בכפר שלנו באותה תקופה, לא בגלל שום תואר או תפקיד אבל אנשים בדרך כלל לקחו אותו כמנהיג שלהם. הוא לא רק סיפק מחסה בטוח למשפחות המוסלמיות הללו, אלא גם נתן להן אדמות לגידול יבולים ותמיכה כספית כדי לענות על הצרכים הכלכליים היומיומיים שלהן. בסביבה הטעונה קהילתית של אז, זה לא עלה יפה בקרב תושבי הכפר שהתגודדו סביבו כדי להתלונן. הוא קיבל החלטה בניגוד לתומכיו. הם שאלו אותו מדוע הוא עשה זאת והוא ענה, ''זו לא הייתה שלו אלא ההחלטה של אלוהים שהם בחיים! האם מישהו מהאלוהים שלי או שלך מבקש להרוג מישהו רק בגלל דת?' תושבי הכפר עמדו בשתיקה וקיבלו את המצב כרצון האל.
תושבי הכפר חיו בהרמוניה. הקשישה בתמונה באה לברך את אמי בדיוואלי הזה. שאלתי אותה על המצב הרעוע והטעון בקהילה וכיצד הם נמלטו. היא הייתה ילדה אז ובכל זאת היא זכרה היטב את זה מחווה אנושית של סבא רבא שלי.
***
מחבר/תורם: Abhimanyu Singh Rathore
הדעות והדעות המובעות באתר זה הן אך ורק של המחבר/ים ושל תורמים/ות אחרים, אם יש כאלה.
