מושק בארץ כיסוי בריאות אוניברסלי ארצי. כדי שזה יצליח, יש צורך ביישום וביצוע יעילים.
המוסדות העיקריים של כל חברה ממלאים תפקיד והיסודות של כל אחת מהמערכות הללו, בין אם זה בריאות או כלכלה, זהים. המטרה הבסיסית של מערכת בריאות היא לספק שירותי בריאות לכל חברי החברה באמצעות פונקציות שונות. כל אספקת שירות למישהו היא רק חילופי כלכלה שבה מישהו מוכר ואחר קונה. אז ברור שזה כרוך בהחלפת כסף.
לתפקוד יעיל של מערכת בריאות צריכה להיות בהירות כיצד תמומן המערכת. מערכת בריאות מצליחה מורכבת משני מרכיבים. ראשית, כיצד מועמד הכסף למימוןו ושנית, ברגע שהכספים זמינים כיצד יינתנו השירותים למשתמש.
מדינות מפותחות בעולם הקימו מערכת ייחודית המתאימה לצרכים של האומה שלהן. לדוגמה, לגרמניה יש ביטוח בריאות סוציאלי שחובה לקחת את כל האזרחים. בריטניה הגתה מסגרת מדיניות משלה למדינת רווחה. לאחר מלחמת העולם השנייה, בריטניה התמודדה עם בעיות חברתיות ופיננסיות ולכן הם פיתחו מערכת רווחה המספקת חמישה שירותים בסיסיים לכל האזרחים. שירותים אלו כוללים דיור, בריאות, חינוך, פנסיה לקשישים והטבות למובטלים. מערכת הבריאות שלהם הנקראת NHS (National Health Scheme), חלק מחמשת ממדי הרווחה בבריטניה, מבטיחה אספקה של שירותי בריאות חינם לכל אזרחיה מכיוון שכל עלות מתן השירות מוטלת על ידי הממשלה באמצעות גביית מס.
לארצות הברית יש את המתקן של ביטוח בריאות פרטי מרצון שבו הפרמיה מתוכננת על סמך הסיכונים הבריאותיים הכרוכים בכך, אם כי ביטוח זה אינו חובה עבור אזרחים. סינגפור גיבשה חשבון חיסכון רפואי (MSA) שהוא חשבון חיסכון הכרחי שכולם צריכים להחזיק וניתן להשתמש בכסף מחשבון זה רק לשירותים הקשורים לבריאות.
ההיבט החשוב ביותר בכל סוג של מערכת בריאות במדינה הוא כיצד הכסף או הכספים יהיו זמינים לספק שירותי בריאות. ראשית, הכספים הללו חייבים להספיק לכסות את כלל האוכלוסייה. שנית, ברגע שהכספים הללו זמינים מספיק יש לנצל אותם ביעילות בשקיפות מרבית. שני ההיבטים הללו מאוד מאתגרים להשגה, במיוחד אם חושבים על מערכת דומה במדינות מתפתחות.
במדינה כמו הודו, אין מודל אחד יעיל לשימוש בשירותי בריאות. חלק מהשירותים ניתנים בחינם בבתי חולים בבעלות ממשלתית בעוד שחלק מהאזרחים - במיוחד קבוצות הכנסה עליונה ובינונית - יש להם פוליסת ביטוח פרטית משלהם המבוססת על סיכון בריאותי כדי לכסות את ההוצאות הרפואיות השנתיות שלהם. חלק קטן מאוד בחברה זוכה לכיסוי משפחתי טוב דרך המעסיקים שלהם.
עם זאת, רוב המימון (בסביבות 80 אחוזים) להוצאות רפואיות (כולל גישה למתקנים ותרופות) מטופל באמצעות דמי כיס. זה מטיל עומס עצום לא רק על החולה אלא על משפחות שלמות. תחילה יש להסדיר את הכסף (רוב הזמן הוא מושאל ומוביל לחובות) ולאחר מכן ניתן להיעזר רק בשירותי בריאות. עלויות גבוהות ועולות של שירותי בריאות טובים מאלצות משפחות למכור את נכסיהן וחסכונותיהן ותרחיש זה דוחף 60 מיליון אנשים מדי שנה לעוני. מערכת הבריאות כולה של הודו כבר נמצאת במתח קשה עקב מיעוט כספים, תשתיות ומשאבי אנוש.
לרגל יום העצמאות ה-72 של הודו, ראש הממשלה נרנדרה מודי הכריז במרץ בנאומו הציבורי בפני האומה על תוכנית בריאות חדשה לאזרחים ברחבי המדינה בשם "איושמן בהרט" או המשימה הלאומית להגנת הבריאות. ה איושמן בהרט מטרת התכנית היא לספק כיסוי בריאותי שנתי מובטח של INR 5 לאך (בסביבות 16,700 ליש"ט) לכ-100 מיליון משפחות ברחבי המדינה מלכתחילה. כל המוטבים מתכנית זו יכולים ליהנות מהטבות ללא מזומן עבור טיפולי בריאות משניים ושלישוניים לכל המשפחה מבתי חולים בבעלות ממשלתית וכן בבתי חולים פרטיים בבעלות ממשלתית בכל מקום בארץ. קריטריוני הזכאות יתבססו על מפקד האוכלוסין החברתי-כלכלי האחרון (SECC) המשמש לזיהוי הכנסות משק הבית על ידי לימוד מקצועות ולאחר מכן סיווג מוטבים מתאימים. זה יצר תקווה חדשה עבור מגזר הבריאות בהודו.
לפני שננסה לתכנן תוכנית כיסוי בריאות לאומית לכל מדינה, עלינו להבין תחילה מה בדיוק הגורמים החברתיים והכלכליים לבריאות? מימדים שונים של בריאות נקבעים לפי גיל, מגדר, גורמים סביבתיים כמו זיהום ושינויי אקלים, אורח חיים עקב גלובליזציה ועיור מהיר בנוף של מדינה. מרכיב חזק, במיוחד במדינות מתפתחות כמו הודו, הוא הקובע החברתי שמתחשב בהכנסה אישית של משפחה ובעוני.
אנשים יציבים כלכלית אינם סובלים מחסרים תזונתיים ובדרך כלל נוטים יותר רק לבעיות ניווניות הקשורות לגיל. מצד שני, אנשים עניים מתמודדים עם יותר בעיות בריאות בגלל תזונה גרועה, תברואה, מי שתייה לא בטוחים וכו'. לכן, בהודו, הכנסה היא גורם חשוב מאוד לבריאות. מחלות זיהומיות כמו שחפת, מלריה, דנגי ושפעת נמצאות בעלייה. המדינה מתמודדת עם בעיות מתעוררות של מחלות כרוניות שאינן מדבקות כמו סוכרת, מחלות לב וכלי דם וסרטן. אלה הופכים לגורם מוביל לתמותה.
מגזר הבריאות בהודו נמצא במעבר מופעל על ידי גורמים סוציו-אקונומיים של בריאות. אז גם אם ביטוח בריאות מסופק לכל שכבות החברה, אם הכנסתם לא תעלה והם לא יקבלו דיור וביטוח לאומי אז יש סיכוי מינימלי לשיפור במצב הבריאותי שלהם. ברור ששיפור המצב הבריאותי של כל אדם הוא תופעה רב-ממדית רב-ממדית - משתנה תלוי אשר תלוי במגוון משתנים בלתי תלויים. בנוסף, מתן כיסוי רפואי טוב הוא רק אחד המשתנים. המשתנים האחרים הם דיור, מזון, חינוך, תברואה, מים בטוחים לשתייה וכו'. אם מתעלמים מאלה, בעיות בריאות לעולם לא ייפתרו ולכיסוי שירותי הבריאות המוצעים לא תהיה משמעות באמת.
תַחַת תכנית איושמן בהרט, סך ההוצאה לכיסוי בריאות תתבסס על "הפרמיה שנקבעה בשוק" בפועל כפי שמיושם על ידי חברות הביטוח. כדי להבין היטב את הרעיון של תוכנית כזו, זה להבין קודם כל מה בדיוק המשמעות של ביטוח. ביטוח הוא מנגנון פיננסי לטיפול בסיכונים הכרוכים במצב נתון. כאשר חברות הביטוח מספקות 'ביטוח בריאות', זה פשוט אומר שהחברה משלמת עבור שירותי הבריאות לבתי החולים דרך הקורפוס שהן בנו או קיבלו מהפרמיה שניתנה על ידי כל התורמים.
במילים פשוטות יותר, זהו כספי הפרמיה הנגבים מהתורמים אשר משולם לבתי החולים על ידי חברת הביטוח. זוהי מערכת של משלם צד שלישי. החברה היא המשלם וכדי לשלם עבור השירותים יש לה סכום כסף הולם. לכן, אם יש לספק n מספר אנשים כיסוי בריאותי, אז יש צורך בסכום x של כסף מדי שנה ויש לדעת מהיכן הכספים הללו יגיעו. גם אם סכום ה-x מוגדר לנתון נמוך נניח 10,000 רופי הודי לשנה (בסביבות 800 ליש"ט), אוכלוסיית הודו מתחת לקו העוני (BPL) היא בערך 40 קרונות (400 מיליון) אז כמה סכום יידרש כדי לכסות את הרבים הללו. אנשים מדי שנה. זה מספר ענק!
לפי האיושמן בהרט הממשלה תשלם את הסכום הזה ותשמש כ'משלם' תוך שהיא גם 'ספקית'. עם זאת, לממשלה לא תהיה ברירה אלא להעלות מסים ישירים ועקיפים שכבר גבוהים מאוד עבור מדינה מתפתחת בהודו. אז, הכספים בסופו של דבר יגיעו לכיסם של האנשים, אך הממשלה תהפוך ל"משלם". צריך להיות מספיק ברור שנדרש מימון עצום לפרויקט בסדר גודל כזה ויותר בהירות לגבי האופן שבו ייווצר הכספים מבלי להטיל נטל מס כבד על האזרחים.
היבט מכריע נוסף ביישום וביצוע תכנית בריאות הוא הבטחת תרבות עבודה מהסוג הנכון, כולל אמון ויושר ושקיפות גבוהה. אחת מתכונות הליבה של איושמן בהרט הוא הפדרליזם השיתופי והשיתופי והגמישות לכל 29 המדינות במדינה. יחידות בריאות בבעלות ממשלתית, כולל בתי אבות ובתי חולים, אינן יכולות לספק את האוכלוסייה ההולכת וגדלה לחלוטין, לשחקנים פרטיים יש חלק גדול במגזר הבריאות של הודו. לכן, פרויקט כזה ידרוש שיתוף פעולה ושיתוף פעולה בין כל מחזיקי העניין - חברות ביטוח, ספקי שירותי בריאות ומנהלי צד שלישי מהממשלה והמגזר הפרטי, ובכך להבטיח יישום חלק תהיה משימה עצומה.
כדי להשיג מבחר הוגן של מוטבים, כולם יקבלו מכתבים בעלי קודי QR אשר לאחר מכן ייסרקו לזיהוי דמוגרפיה לאימות זכאותו לתכנית. לשם הפשטות, המוטבים יצטרכו לשאת רק תעודה מזהה שנקבעה כדי לקבל את הטיפול בחינם ולא יהיה צורך במסמך זיהוי אחר, אפילו לא כרטיס Aadhar. רק יישום וביצוע יעיל של תוכנית בריאות בחינם אם נעשה יכול לזעזע את מערכת הבריאות הציבורית בהודו.
***
