במקרה של מגיפת COVID-19, חסינות העדר תתפתח אם נותנים לכל האוכלוסייה להידבק, ובמשך הזמן לפתח נוגדנים ולהירפא. עם זאת, דאגה מרכזית כאן היא שהאוכלוסייה עם מערכת חיסון מוחלשת תהיה פגיעה יותר ונוטה לפתח תסמיני מחלה חמורים. קטגוריה זו מתייחסת לאוכלוסייה המבוגרת במיוחד לאלה עם מצבי מחלה קיימים. לפיכך, בשלבים הראשונים של הופעת המחלה, האפשרות הטובה ביותר היא לתרגל ריחוק חברתי/הסגר כדי להגן על האוכלוסייה ולדחות את הופעת המחלה ככל האפשר עד שנבין את מהות ומהלך המחלה ועד תרופה זמינה בצורה של חיסון.
אבל יש אנשים שטוענים שהריחוק חברתי הוא בסופו של דבר לא טוב כי זה מפריע להתפתחות'חסינות לעדר".
יותר מ-210 מדינות בעולם נדבקו כעת בנגיף הקורונה החדש. המגיפה העולמית אילצה מדינות לעבור נעילה ולקדם התרחקות חברתית (אנשים השומרים על מרחק של לפחות מטר אחד מהשני) פרוטוקולים בכל המרחבים הציבוריים להאטת התפשטות המחלה. ללא תרופה וחיסון מהימנים באופק, נראה שזו האפשרות הטובה ביותר להילחם בהתפשטות המחלה.
חסינות עדר הייתה בחדשות לאחרונה עקב מגיפת COVID-19 שבה מומחים שונים ברחבי העולם מפתחים אסטרטגיות להילחם במחלה. המדינות מתמודדות עם האפשרויות של אימוץ ריחוק חברתי/הסגר על ידי יישום נעילה קפדנית, שבה מונעים מאנשים להידבק במחלה על ידי שמירתם בבידוד ככל האפשר או לאפשר להם להידבק במחלה ולפתח חסינות עדר. בחירת האופציה תלויה במספר גורמים הקשורים ישירות אליהם תקופת הקורונה כמו חומרת המחלה, זמן הדגירה של הנגיף וסילוקו מהגוף, פגיעות הנגיף בתנאי אקלים שונים וגורמים עקיפים כמו מוכנות המערכת הרפואית לטפל באנשים הנגועים ולטפל בהם, זמינות ציוד מגן עבור הצוות הרפואי והציבור הרחב והחוזק הכלכלי של המדינות.
במקרה של מגיפת COVID-19, חסינות העדר תתפתח אם נותנים לכל האוכלוסייה להידבק, ובמשך הזמן לפתח נוגדנים ולהירפא. עם זאת, דאגה מרכזית כאן היא שהאוכלוסייה עם מערכת חיסונית מוחלשת תהיה פגיעה יותר ונוטה לפתח תסמיני מחלה חמורים ובסופו של דבר תמות מכיוון שהיא לא תוכל לפתח נוגדנים יעילים. קטגוריה זו מתייחסת לאוכלוסיית הקשישים במיוחד לאלה עם מצבי מחלה קיימים כמו סרטן, אסטמה, סוכרת, מחלות לב וכו' הגורמות לפגיעה במערכת החיסון ולהפוך אנשים לפגיעים יותר. לפיכך, בשלבים הראשונים של הופעת המחלה, האפשרות הטובה ביותר היא לתרגל ריחוק חברתי/הסגר כדי להגן על האוכלוסייה ולדחות את הופעת המחלה ככל האפשר עד שנבין את מהות ומהלך המחלה ועד תרופה זמינה בצורה של חיסון. חשוב מכך, אפשרות זו לא רק מאפשרת לממשלות לקנות זמן לפיתוח תשתית רפואית ואביזרים נלווים כדי להילחם ביעילות במחלה, אלא גם להתחיל במחקר על פיתוח בדיקות אבחון ופיתוח חיסונים. זה רלוונטי יותר למדינות מתפתחות כמו הודו שאין ברשותן את התשתית והמערכות הרפואיות הרלוונטיות להתמודדות עם מגיפה כזו. החיסרון של זה יהיה הניקוז הכלכלי והפסיכולוגי העצום על מדינות. לכן, קשה לבחור איזו אפשרות ליישם בין ריחוק חברתי לחסינות עדר.
למדינות המפותחות, לעומת זאת, יש את התשתית הרפואית הרצויה להתמודד עם מגיפה כזו והאמינו שפיתוח חסינות עדר תהיה אופציה טובה יותר. מדינות כמו בריטניה ואחרות באיחוד האירופי אפשרו לאנשים להידבק ב-COVID-19 מבלי לכפות התרחקות חברתית וליישם אמצעים כדי להתמודד עם האוכלוסייה הפגיעה. זה הביא למספר עצום של מקרי תמותה, במיוחד באוכלוסיית קשישים עם תנאים דו-קיימים שהביאו למערכת חיסונית פגועה כמתואר בסעיף 4 לעיל. המדינות הללו טעו בכך שהן לא הצליחו להעריך את העובדה שיש בהן אחוז עצום מאוכלוסיית הקשישים, ולחשיפה למחלה כזו יהיו השלכות חמורות. מדינות אלו המשיכו עם המחשבה על הגנה על הכלכלה מבלי להבין את אופי וחומרת מחלת ה-COVID-19 והתעלמו בטעות על התפלגות האוכלוסייה הדמוגרפית שלהן.
הודו, לעומת זאת, שיחקה בטוחה ויישמה את הפרקטיקה של ריחוק חברתי על ידי יישום נעילה קפדנית כבר מההתחלה כאשר COVID-19 נכנס, אם כי במחיר של השלכות כלכליות. היתרון שהיה להודו היה שטבעה וחומרת המחלה כבר ידועה על סמך הופעתה במדינות האחרות והלקחים שנלמדו מהטעויות שביצעו המדינות המפותחות. למרות שלודו יש יתרון דמוגרפי של הרוב של האוכלוסייה הצעירה לעומת קשישים, המספר העצום של אוכלוסיות קשישים עדיין עשוי להיות שווה ערך למספר במדינות המפותחות. לפיכך, הודו בחרה להגן על כל האוכלוסייה יחד עם קשישים פגיעים על ידי שמירה על ריחוק חברתי באמצעות יישום נעילה קפדנית. זה לא רק נתן להודו מספיק זמן לפתח אמצעים להילחם ב-COVID-19 במונחים של פיתוח בדיקות אבחון, בדיקת תרופות זמינות נגד COVID-19 וציוד לבתי חולים לטפל במקרים נגועים, אלא גם הביא פחות תמותה.
עם הידע הזמין הנוכחי על COVID-19, הודו יכולה לפתח אסטרטגיות מתאימות לעתיד. כמעט 80% מהאנשים הנגועים (אחוז זה בהחלט מתייחס לאוכלוסייה צעירה יותר ללא מצבים קיימים) הם אסימפטומטיים, כלומר הם מסוגלים להחלים אך יכולים להעביר את המחלה לאחרים. מחקר שנערך לאחרונה בבריטניה גילה שאפילו האוכלוסייה המבוגרת (גיל ממוצע 72 שנים) מסוגלת להחלים מ-COVID-19 אם אין להם שום מחלה קיימת אחרת הפוגעת במערכת החיסון. הודו יכולה כעת לצפות להרגיע את הסגר באופן מדורג כדי להבטיח המשכיות החיים ולאפשר לאנשים לפתח חסינות עדר לאט.
***
מחברים: חרשיט בחסין
הדעות והדעות המובעות באתר זה הן אך ורק של המחבר/ים ושל תורמים/ות אחרים, אם יש כאלה
